קיימים מספר מנגנונים עיקריים: גישור, בוררות וליטיגציה. גישור מכוון הכרעה הוא הליך חדשני וממוקד תוצאה המאפשר פתרון מהיר ואפקטיבי תוך שמירה על יחסים עסקיים. בוררות היא אפשרות נפוצה בעסקאות בינלאומיות בשל אופייה הגמיש והאפשרות לבחור פורום נייטרלי. ליטיגציה היא האופציה האחרונה, בה מתנהל הליך משפטי בבית משפט של מדינה מסוימת.

גישור מכוון הכרעה הוא מודל מתקדם בגישור, בו המגשר אינו פאסיבי אלא מנהל את ההליך באופן אקטיבי, תוך ניתוח מעמיק של הסכסוך והצגת פתרונות יישומיים. היתרונות כוללים קיצור זמני ההליך, צמצום עלויות, הפחתת עימותים ושימור יחסים עסקיים. זהו כלי יעיל במיוחד בסכסוכים מסחריים חוצי גבולות.

יש לכלול סעיף בוררות ברור ומחייב בהסכם המסחרי, לקבוע את מקום הבוררות, לבחור כללים מוכרים (כגון כללי ICC או UNCITRAL), ולוודא שהמדינה הרלוונטית חתומה על אמנת ניו יורק לאכיפת פסקי בוררות בינלאומיים.

גישור מאפשר פתרון מהיר, גמיש, דיסקרטי וללא כפייה של הכרעה חיצונית. להבדיל מבוררות וליטיגציה, הגישור שואף למצוא פתרון שמוסכם על שני הצדדים, תוך הפחתת סיכונים ואי ודאות.

גישור מתאים במיוחד כאשר הצדדים מעוניינים לשמר יחסים עסקיים, כאשר יש צורך במציאת פתרון יצירתי ומותאם אישית, או כאשר העלויות והזמן הכרוכים בבוררות וליטיגציה עלולים להיות גבוהים מדי.

בגישור מכוון הכרעה, המגשר מציג לצדדים את האפשרויות המשפטיות והעסקיות בצורה ברורה ומובנית, מה שמונע עיכובים מיותרים ומסייע להגיע להסכמה מהירה ומעשית, ללא צורך בהתדיינות ממושכת בבתי משפט.

מומלץ לבחור מגשר או בורר עם מומחיות בתחום הסכסוך הספציפי, ניסיון במשא ומתן עסקי ובקיאות במשפט הבינלאומי. יש לוודא כי להליך יש כללים ברורים, וכי המגשר או הבורר מוכר על ידי מוסדות בינלאומיים מובילים.

אכיפת פסקי בוררות בינלאומיים מתבצעת בהתאם לאמנת ניו יורק (1958), הקובעת כי מדינות החתומות עליה מחויבות להכיר בפסקי בוררות זרים ולפעול לאכיפתם, אלא אם מתקיימות עילות חוקיות לסירוב.

בבוררות, צד שלישי (הבורר) מקבל החלטה מחייבת על בסיס טיעוני הצדדים. בגישור מכוון הכרעה, המגשר פועל באופן פרואקטיבי, מלווה את התהליך, מעניק ניתוח מקצועי, ומוביל להסכמה המבוססת על פתרונות משפטיים ועסקיים מותאמים אישית.

מומלץ לכלול סעיף גישור מכוון הכרעה כחלק ממנגנון יישוב הסכסוכים בהסכם המסחרי. יש להגדיר את זהות המגשר, את פורום הגישור, ואת המסגרת הזמנית לפתרון הסכסוך, תוך התחייבות הצדדים להשתתף בהליך בתום לב.

גישור מכוון הכרעה דורש מהמגשר לא רק ידע, אלא רגישות, תזמון וענווה מקצועית. להלן עקרונות הפעולה המרכזיים למגשר המציע פתרון באופן אתי, מדויק ולא כפוי: ✅ 1. תזמון ההצעה העלו פתרון רק לאחר שהתבררו העמדות וניכרת עייפות מהשיח. אל תציעו מוקדם מדי – ואל תחמיצו את הרגע הנכון. ✅ 2. שקיפות מלאה הציגו את ההצעה כהצעה בלבד – לא כהמלצה מחייבת. השתמשו בניסוחים כמו: "אפשרות למחשבה", "האם תרצו לשקול...". ✅ 3. התאמה תרבותית ורגשית התאימו את סגנון ההצעה לרקע של הצדדים. בגישור משפחתי → ניסוח כללי, פתוח, הדרגתי. בגישור עסקי → מתווה קונקרטי, אך לא נוקשה. ✅ 4. שימור שוויון ודאו שהצעתכם אינה נראית כמעדיפה צד כלשהו. אל תספקו "תמיכה סמויה" או הטיה בלתי מכוונת. ✅ 5. הצעה כטיוטה דינמית הציעו בכתב – כטיוטה פתוחה לעריכה. עודדו את הצדדים לעבוד יחד על ההצעה – זהו לב ההסכמה. ✅ 6. בקרה פנימית ומודעות מקצועית שאלו את עצמכם: למה אני מציע עכשיו? האם מתוך קידום – או תסכול? הישארו רפלקטיביים לאורך ההליך – זוהי אחריות ולא טקטיקה.

כן. מגשר מוסמך יכול להיפגש עם אחד הצדדים (או שניים) לפגישת הכנה – לא מחייבת.

כן. ניתן לקיים מפגשים היברידיים – חלק מהצדדים בזום, וחלק במשרד המגשר.

כן. טופס פתיחה לגישור מסדיר את החיסיון, נייטרליות המגשר ותנאי ההליך.

גישור מבוסס על הסכמה מתמשכת. אם צד נסוג – ההליך מופסק.

בהחלט. הוא מאפשר שמירה על סודיות, פיקוח הדוק, ופתרון מוסדר לסכסוכים חוזיים.

כן. מומלץ לכלול סעיף שמחייב פנייה לגישור טרם נקיטת הליך משפטי.

ההסכם נחשב חוזה משפטי מחייב וניתן לאכיפה בבית משפט או בלשכת ההוצאה לפועל.

הוא מאפשר פתרון מהיר לשאלות על רעש, גבולות, תחזוקה או חלוקת חניות – מבלי לערב תביעות.

כן. הבנה בחוזים, זכויות דיירים, והיבטים תכנוניים – חיונית להובלת פתרון מקצועי.

לא. מגשר חייב להיות ניטרלי. עם זאת, כל צד רשאי להיעזר בעורך דינו מאחורי הקלעים.

1. מה עושים כשיש חשד לחוסר תום לב בגישור? המגשר עוקב אחרי התנהגות הצדדים, ואם מתברר שיש חוסר תום לב – ניתן להפסיק את ההליך במיידי.

בהחלט. השיטה מכבדת את התחושות של הצדדים ומסייעת להפריד בין רגש לעובדות.

איך לבחור מגשר מתאים לסכסוך מסחרי?יש לבחור מגשר בעל ניסיון מקצועי רלוונטי, רקע משפטי ומיומנות בגישור עסקי.

כן. תהליכי גישור משפטי או עסקי ניתן לקיים גם בפורמט מקוון, במיוחד כשיש פערי מיקום בין הצדדים.

בהחלט. מגשר מוסמך יכול לשלב שמאים, מהנדסים או יועצים משפטיים בתהליך, במיוחד בגישורי נדל"ן ופינוי בינוי.

קיימים מספר מנגנונים עיקריים: גישור, בוררות וליטיגציה. בוררות היא פתרון נפוץ לעסקאות בינלאומיות בשל אופייה הגמיש והאפשרות לבחור פורום נייטרלי.

בוררות מאפשרת פתרון מהיר, סודי, ומבוסס על מומחיות. היא גמישה יותר מהליך משפטי, ומונעת את החשיפה לסיכון הכרוך בהתדיינות במערכת המשפט של מדינה זרה.

יש לכלול סעיף בוררות מוסכם בחוזה, לקבוע את מקום הבוררות, לבחור כללים מוכרים (כגון כללי ICC או UNCITRAL) ולוודא שהמדינה הרלוונטית חתומה על אמנת ניו יורק לאכיפת פסקי בוררות בינלאומיים.

גישור מתאים כאשר הצדדים מעוניינים לשמור על יחסים עסקיים ולמצוא פתרון מוסכם ללא התערבות צד שלישי מכריע. הוא מהווה הליך וולונטרי ולא מחייב, אך אם מצליח – חוסך זמן והוצאות משפטיות.

יש לציין את סוג המנגנון (גישור, בוררות או ליטיגציה), את הדין החל, את הפורום המשפטי, את שפת הדיון ואת כללי הבוררות הרלוונטיים במקרה הצורך.

עסקאות נדל"ן בינלאומיות כרוכות באתגרים משפטיים, רגולטוריים ופיננסיים. בין היתר, יש להתחשב במערכת המשפט המקומית, חוקים בנושא בעלות על נכסים, מיסוי בינלאומי, סוגיות מטבע והבדלים תרבותיים במשא ומתן.

מומלץ להיעזר בעורך דין המתמחה בנדל"ן בינלאומי, לערוך בדיקות נאותות (Due Diligence), לוודא רישום תקין של הנכס, להתאים את מנגנוני התשלום ולשקול פתרונות לביטוח סיכונים משפטיים וכלכליים.

כן. מיסוי בינלאומי מורכב וכולל מיסים מקומיים, אמנות מס, מס רווחי הון ומיסוי הכנסות משכירות. מומלץ להתייעץ עם מומחה מיסוי הבקיא בדיני המס של המדינה בה מבוצעת העסקה.

הסכמים שכיחים כוללים חוזי מכר, הסכמי שכירות, חוזים עם יזמים, הסכמי מימון והסכמים מול מתווכים. כל הסכם חייב להיות מותאם לחוקי המדינה בה מתבצעת העסקה.

הבנת התפתחות הערים בארה"ב יכולה לסייע בזיהוי אזורי השקעה פוטנציאליים. ערים מרכזיות, ערי שירות וערים ייעודיות מציעות הזדמנויות שונות.הערכת גורמים כמו טופוגרפיה, מערכת התחבורה ומבנים מרכזיים יכולה לסייע בקבלת החלטות מושכלות.​

שיטת ההשוואה היא הנפוצה ביותר להערכת שווי נכסים למגורים.היא מתבססת על ניתוח עסקאות דומות באזור הנכס הנבדק, תוך התאמות למאפיינים ייחודיים של הנכס.​

בארה"ב קיימים מספר סוגי דירות, ביניהם: Cooperative: בעלות משותפת על מבנה מגורים, כאשר הדיירים מחזיקים במניות בחברה המנהלת את הבניין.​ Condominium: בעלות פרטית על דירה ספציפית, עם שיתוף ברכוש המשותף.​

שוכרים בארה"ב מכונים במספר מונחים, בהתאם לסוג השכירות:​ · Leasehold: שכירות עם חוזה כתוב ומועד סיום מוגדר.​ · Periodic Tenancy: שכירות המתחדשת באופן תקופתי, כגון חודש בחודשו.​ · Tenancy at Will: שכירות ללא חוזה כתוב, הניתנת לסיום על ידי כל צד בכל עת.​

הגבלות על שימוש בנכס מתחלקות לשתי קטגוריות:​ הגבלות מרצון: נובעות מסוג הזכויות הנרכשות, כגון הגבלות המוטלות על ידי אגודות דיירים.​ הגבלות שלטוניות: כוללות תקנות ממשלתיות, כגון חוקי תכנון ובנייה, תקני בנייה והפקעות לצורכי ציבור.​

ברכישת דירה חדשה מקבלן, חשוב לוודא שההסכם כולל את כל הפרטים הנדרשים, כגון מפרט טכני, תוכניות ותנאי תשלום. כמו כן, יש לוודא שהקבלן מספק בטוחות בהתאם לחוק המכר (דירות) להבטחת זכויות הרוכשים.​

יש לוודא שהקבלן רשום בפנקס הקבלנים ומחזיק ברישיון בתוקף, המציין את הסיווג המקצועי והכספי שלו.​

יש לבדוק האם הקרקע היא פרטית או בבעלות המדינה, ולוודא שהקבלן זכאי להקים את הפרויקט בהתאם להסכמים ומסמכים רלוונטיים.​

יש לוודא שקיים היתר בנייה בתוקף לפרויקט, ולהבין את שלב התקדמות ההיתרים במקרה שטרם נתקבלו.​

ברכישת דירה חלים מיסים כגון מס רכישה ומס שבח. גובה המסים נקבע בהתאם למדרגות המס ולנסיבות האישיות של הרוכש.​

המסגרת הרגולטורית כוללת חוקים כגון הקוד האזרחי, הקוד המסחרי, קוד הנדל"ן, חוק החכירה וחוק רישום הזכויות.

משקיעים זרים אינם רשאים לרכוש אדמות חקלאיות, וישנן מגבלות על רכישת מגרשים מחוץ לאזורים מיושבים.​

המשקיע הזר חייב להיות זכאי לבצע פעילויות עסקיות באוקראינה ולהירשם כחברה בת או כמוסד קבע.

רכישת קרקע עירונית דורשת אישור הקבינט האוקראיני, בעוד שרכישת קרקע בבעלות המדינה דורשת אישור הפרלמנט.

משקיעים זרים יכולים לבחור בין בעלות כאדם פרטי, כבעלי מניות בחברה זרה או כבעלי מניות בחברה אוקראינית.​

בעת רכישת נכס, המס היחיד שישולם הוא עבור שירותי הנוטריון.​